האם נשים בכלל צריכות לשחק כדורגל?

ב-12 השנים האחרונות בהן אני כותבת על ספורט, מעולם לא כתבתי טקסט על פמיניזם וספורט. יש לכך שלוש סיבות. הראשונה, מעולם לא חקרתי את התחום ולכן כל מה שיש לי לומר עליו הוא בגדר אמירות של סקרנית המביטה על הנושא מהצד. שנית, זהו בעיניי אחד הנושאים המורכבים ביותר בספורט המודרני. הסיבה השלישית היא שאני עדיין מאפשרת לעצמי את הפריבילגיה של התלבטות סביב הנושא.

שני אירועים גרמו לי לשנס מותניים: חגיגת יורו עד גיל 19 שהסתיימה בישראל, וספרו החדש של פרופ' אמיר בן פורת "לא כך עושות כולן" המתאר היבטים היסטוריים וסוציולוגיים של כדורגל הנשים בעולם ובארץ (הוצאת רסלינג).

הקשר היסטורי

פעילות גופנית נחשבה כמעט מאז תחילת ההיסטוריה למעוז גברי במהותו. הספורט המודרני נוכס, באופן בלעדי, למגדר הגברי, כאשר כלים מודרניים, ובראשם הרפואה, הצדיקו חלוקה לא שוויונית זו. רופאים החל מהמאה ה-19 הזהירו נשים כי אם תעסוקנה בפעילות גופנית הן תאבדנה את מבנה גופן הנשי, ואף מסתכנות בלאבד את היכולת ללדת.

לדעת בן פורת, המאבק של נשים לשחק כדורגל הוא המאבק הפמיניסטי האחרון שעוד נותר להן כדי להגיע לשוויון. גברים ממשיכים להחזיק בלגיטימציה על המשחק בכל כלי – אידיאולוגי, כלכלי, תקשורתי – שיש להם.

ארבעה זרמים פמיניסטיים

הפמיניזם הליברלי יענה על השאלה בחיוב. נשים צריכות לשחק כדורגל. הדרך להשיג שוויון היא באמצעות בתי המשפט והרשות המחוקקת. ההצלחה הגדולה ביותר של זרם זה היא "טייטל 9" – תיקון לחוק שהתקבל ב-1972 בארצות הברית וחייב השוואת ההקצבות בין הספורט הנשי לגברי.

הפמיניזם הרדיקלי יענה בשלילה. נשים שמשחקות כדורגל לעולם לא תזכנה לשוויון, מהסיבה הפשוטה שאת חוקי המשחק קבעו הגברים. כל ענפי הספורט המודרני מתבססים על כוח פריצה – בעיטה, זריקה, ריצה – הדורשים שרירים "גדולים" החזקים יותר אצל גברים. הפתרון: ליצור ענפי ספורט חדשים המדגישים ערכים "נשיים" כמו שיתוף פעולה ועבודת צוות.

הפמיניזם ההגמוני טוען שנשים צריכות להיכנס לעמדות מפתח ניהוליות, אך מהגיען לשם לנהל לפי ערכים "נשיים" של שיתוף פעולה ופשרה.

הפמיניזם הפרו-סקס – זרם שהתגבש בעקבות המהפכה הקווירית – טוען שנשים ספורטאיות צריכות לנצל את המקום בו יש להן יתרון על הגברים כדי למשוך השקעות כלכליות ותשומת לב ציבורית.

העמדה האישית שלי

אני לא בטוחה שאני יודעת להגדיר את עצמי פמיניסטית. המושג מורכב בעיניי כל כך שאינני מצליחה להסביר אותו לעצמי. מצד אחד, קשה לי עם העובדה שנשים צריכות להיות "גבריות" כדי להצליח במעוזי גבריות מוצהרים. מהצד השני, גופי רעד מהתרגשות כשבחדשות הראו את מסיבת העיתונאים של ג'יין וולטר עם מינויה למאמנת הראשונה ב-NFL.

אולי כדי לנהל ולאמן ספורט בריא, איכותי וסבלני – דרושה נקודת מבט נשית. ואולי לא. אני לא בטוחה.